סוגיות בנושא חסיון התיק הרפואי - יתרונות וחסרונות

​

 

 

בילדותנו, כשהיינו חולים, אמא או אבא היו נושאים אותנו על הידיים, קרוב אל גופם,  ומביאים אותנו אל הרופא לעזרה. דאגתם לנו, הביטחון שלהם בדרך, האמון שלהם ברופא, כל אלה  יצרו בנו חוויה עמוקה שזלגה עמוק לתוכינו. החוויה יצרה אמונה. אמונה שאנו מוגנים, שיש מי שדואג לנו, עוזר ומציל. אם וכאשר נחלה שוב, יהיה מי שיוכל להושיע. 

​

אמונה זו הצטרפה למערך סבוך ורב של אמונות בסיס העוסקות באני הפנימי שלנו ובעולם הסובב אותנו והמושתתות, בין השאר, גם על חוויות ילדות. יותר מאוחר בבגרותנו, הן אלה שדוחפות אותנו לפעול ולהחליט החלטות בדרך שבה אנו פועלים בעולם, הן אלה ההופכות אותנו למי שהננו. חלק מאמונות אלה זמינות לנו בחלק המודע של אישיותנו, אך לרובן איננו מודעים כלל.

​

כל זמן שבריאותנו הפיסית והמנטאלית תקינה, אין לנו שום סיבה לבחון אמונות בסיסיות אלה ואכן רובנו אינם עושים זאת. אך מה קורה כשהדברים משתבשים? מה קורה כשאנחנו נופלים למשכב  ולרפואה המערבית אין מה להציע לנו? או גרוע מכך – מה קורה כשההתערבות הרפואית גורמת לנו אפילו נזק? או אז בא משבר אמון קשה ובעקבותיו אכזבה וכעס. כעס על הבגידה באמון, כעס על ערעור מערך האמונות הפנימי. רגשות קשים אלה  הם אלה ששולחים אותנו בדרך כלל למצוא דרך חליפית. 

​

לא את כולנו. לא כולנו מסוגלים לעבור שינוי תודעתי עמוק כל כך. חלק גדול מאיתנו מעדיף לוותר על איכות חיים או לעיתים אפילו על החיים עצמם, לפני שנהיה מוכנים לזעזע או לוותר על אמונות הבסיס שלנו או לחפש להן תחליף.

 

על כך אני רוצה להודות אישית לכל אחד ואחת מכם. השתתפתם, שיתפתם ובכך חיזקתם. את עצמכם קודם כל, את דוקטור לו ואת מטופליו האחרים אחר כך. הדברים החמים שנבעו מהלב, שנאמרו ונכתבו, המתנות החומריות והמתנות הרוחניות של האהבה והנתינה, הן מיוחדות לו ולנו כמטופליו. ועל כך שלוחה לכם התודה והברכה.